The Innocence Mission – Now the Day is Over / 2004

 עטיפת האלבום

אחת הלהקות שהכי קשה לי להאמין שעדיין פעילות כמותה בימינו, ומהבודדות שניתן לומר עליהן שהן באמת אוצר גנוז, היא מיסיון התמימות, שם יפה והולם ללהקה שמוקדשת למוזיקה עדינה, שקטה, לירית, ונו, גם לפעמים יש שם קצת מן הדת, אבל אף אחד לא מושלם.
מלבד השמעות אצל בועז כהן לא יצא לי להיתקל ביותר מדי אנשים שמכירים אותם, ולכן התחשק לי להפיץ את הבשורה, אבל דרך אלבום מעט יוצא דופן בקטלוג שלהם, שרצוי להמשיך מעבר לו ולנבור באלבומים הרבים והנהדרים שהם הוציאו ב-20 שנות קיומם.

הלהקה האמריקאית הזאת, שמורכבת בבסיסה מהזוג קארן ודון פריס, היא זמרת בעל קול מלאכי והוא גיטריסט מעודן ומוכשר, התחילה את דרכה בשנות השמונים והתשעים המוקדמות עם אלבומי דרים-פופ ברוח התקופה, בסגנון שמזכיר להקות כמו 10,000 מאניאקים או The Sundays. אך החל ב-Glow מ-1995, האלבום שמיצה את הכיוון הזה בצורה המוצלחת ביותר, הלהקה החלה לנוע לכיוון אקוסטי ומופשט יותר, כשאת הרוק האווירתי מחליף כיוון פולקי ושקט יותר.
מאז אלבומיהם שומרים לא רק על רוח וסאונד דומים, אלא גם על איכות כתיבת שירים יוצאת דופן, שבדרך פלא רק משתפרת מאלבום לאלבום. בשלב כלשהו באלבומיהם כמעט לא עולה השאלה של האם השיר הספציפי הזה מוצלח יותר מקודמו, כיוון שכמעט כולם מוצלחים, ומהווים מקשה אחת של יצירה הומוגנית שמתפקדת טוב באותה מידה גם בהאזנה רבת קשב וגם כמוזיקת רקע מלנכולית לשעות הלילה.

מחר אני אדון באלבומם האחרון והנפלא We Walked in Song, אבל בא לי להתחיל את ההיכרות איתם כאן דווקא עם אלבום שמורכב כולו (מלבד שיר אחד) מקאברים.
Now the Day is Over, כמו שניתן להבחין מתמונת העטיפה המלבבת, הוא אלבום של שירי ערש, לילדים ולמבוגרים כאחד. סטנדרטים כמו Moon River, Over the Rainbow או What a Wonderful World מקבלים עיבודים מינימליסטיים, אקוסטיים וחלומיים. קצת כמו אותם אלבומים לתינוקות שהופכים את מוצרט או הביטלס לשירי ערש, רק עם אינטגריטי ונשמה. קולה הכל כך שביר, יפה וכמעט מתפנק של פריס עוטף את השירים האלה בהרגשה מרדימה ומערסלת עוד יותר, והופך את האווירה למושלמת. ברגעים אחרים ישנה פשוט הרגשה של אינטימיות בסיסית וישירה, כאילו אנחנו יושבים ומאזינים לחברים שמנגנים סביב האח שירים ישנים ומוכרים להנאתם.
האוצר הגדול ביותר באלבום הוא, איך לא, השיר המקורי היחיד, פרי עטה של פריס, My Love Goes With You שמבטיח לרך הנרדם שגם בשקיעתו אל תוך השינה אהבתו של אמו תלווה אותו.
אולי זה רק אני, אבל יש משהו בשירי ערש שמדכא אותי בצורה שאף מוזיקה אחרת לא עושה, והשיר הספציפי הזה תמיד כמעט מביא אותי לכדי דמעות.

זהו לא אלבום של חול, אלא של קודש. צריך לשמור אותו לרגעים מיוחדים, לאווירה מסוימת. לפני השינה או מוקדם בבוקר. יש בו עוצמה יוצאת דופן ושילוב נדיר של תוגה, קסם ומתיקות שנדמה שכבר בלתי ניתן למצוא. בטח שלא באלבומי קאברים.

The Innocence Mission – Now the Day is Over / 2004 / Label: Badman

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: