The Windmills – Sunlight / 2001

לא זוכר איך הגעתי לאלבום הזה, אני לא יודע כמעט כלום על הלהקה (וגם מבירור קצר באולמיוזיק אף אחד משמות החברים בה לא אמר לי כלום), אבל בחיי שזה אלבום מוצלח.

The Windmills שהוקמו בסוף שנות השמונים, התפרקו, חזרו לפעילות בסוף שנות התשעים והוציאו מאז שלושה אלבומים (זה השני), נשמעים כמו משהו מן העבר, מזכרת לימי האינדי פופ והג'אנגל פופ של סוף השמונים, אך באותו זמן גם יש משהו בהפקה המלוטשת, הכמעט פופית, שבכל זאת מזכיר שהם מהתקופה הנוכחית.

משהו בסאונד שלהם מזכיר קצת את לויד קול, The Go-Betweens או Edwyn Collins בשילוב שלהם בין ג'אנגל פופ אינדיי ברוחו לבין פופ מעט מהוקצע יותר, לא להיטי או מאז'ורי מדי, אבל גם בהחלט לא מלנכולי או אווירתי.
זהו אלבום קצר, 10 שירים, כמו פעם. נפתח עם הריף המעגלי והממכר של Unkiss, ממשיך עם הסאונד החורפי אך קצבי של Pounds, Shillings & Pence וממשיך עם עוד הרבה שירים מלודיים, קליטים, רוקיים-פופיים, ובעיקר מאוד מאוד בריטיים.

נראה לי שהשחיקה של לכתוב פוסט כל יום מתחילה לתת קצת את אותותייה ביכולת הגיוון שלי בכתיבה על מוזיקה, אז נראה לי שאני אפסיק כאן ופשוט אתן לכם לשמוע בעצמכם.

The Windmills – Sunlight / 2001 / Label: Matinee

מודעות פרסומת