Magma – Kobaia / 1970

אין הרבה להקות שהמציאו שפה משלהם, תת-ז'אנר שלם שקרוי על שם מילה שהם המציאו (Zeuhl), מיתולוגיה שלמה שמספרת על קרב בכוכבים מרוחקים עם גזעים אחרים, ובאופן כללי סאונד כמעט חוצני שהוא עירבוב ייחודי ומוזר של השפעות שונות ומשונות.

אלה הם מאגמה. פרי מוחו הקודח של המתופף הצרפתי הגאון כריסטיאן ואנדר, שהוא הצלע הקבועה היחידה בלהקה שמשתתפיה מתחלפים כל הזמן והיא פעילה (ואפילו מוציאה אלבומים מוצלחים) עד היום. המוזיקה שלהם נמצאת על התפר שבין אוונט-פרוג לפיוז'ן או ג'אז רוק, אבל גם עם הרבה השפעות של מוזיקה קלאסית, מודרנית ואופרה. השירים כולם מושרים בשפה שואנדר המציא – Kobaian, שנשמעת כמו גרמנית מעוותת ותקיפה במיוחד, ומעלה תחושה של אימה מעולם אחר, שלא לדבר על אסוציאציות למשטר הנאצי. אם זה לא מספיק, גם ברבים מן המקרים היא מושרת במקהלה רועמת ומאיימת שנותנת אפילו כוח יותר גדול לסאונד הלא אנושי שלה.

זהו אלבום הבכורה של הלהקה, אבל כבר בו ניתן למצוא את הסאונד הייחודי שלהם, שמונע כל הזמן ע"י יחידת הקצב (כיאה ללהקה שמלחינה העיקרי הוא מתופף) אך גם נותן מקום לאילתורים ג'אזיים ויצירות רב-נושאיות מורכבות ברוח הפרוג. עם זאת, היתרון הגדול של האלבום הזה על פני אלה שיבואו לאחריו, שיראו הקצנה של הסאונד הגולמי והמדיטטיבי של מאגמה, הוא שכאן עדיין ניתן לזהות יותר בבירור את ההשפעות הג'אזיות והקלאסיות, והיצירות הדינמיות שבאלבום לא פעם עוברות לקטעי ביניים שמובלים ע"י כלי נשיפה רכים ומינוריים. קטע הפתיחה הנושא את שם האלבום הוא תמצות מדויק של רוח הלהקה ולדעתי גם הקטע החזק באלבום. הוא מתחיל עם גרוב מהפנט ומלא אנרגיה (תמיד אני מדמיין אותו כפתיחה חזקה לסרט), עובר לבית והפזמון (בערך) המרכזיים של השיר, נעצר לחלוטין באמצעו לאינטרלוד איטי ומאיים בו הסולן נוהם בשפה הנאצית שלהם, רק כדי להיקטע באמצע ע"י באסון (נדמה לי) שקט ולירי, שמוביל לקטע השלישי שמתפתח לאט עד שהוא מגיע להתפוצצות בסיום. זה אולי נשמע כמו מבנה פרוגי קלאסי, אבל הוא חופשי הרבה יותר מרוב הלהקות בז'אנר, ולא שומר על שום כלל של המשכיות או נוקשות הלחנתית. 

שאר הקטעים באלבום נעים בין יצירות פרוגיות רבות חלקים לקטעים ג'אזיים יותר (כמה מתחילים ממש כמו סטנדרטי ג'אז לכל דבר), עם מקום נרחב לכלי נשיפה וגיטרות סבנטיזיות. יש כאן הרבה נטיות פיוז'ניות למקצבים נוירוטיים וא-סימטריים שתופסים את תשומת הלב, אך גם המון לחנים ומוטיבים מוזיקליים מרתקים שמשתלבים אחד בשני בצורה לא שגרתית. כל הזמן יש מתח בין דיסוננסיות אנטי-הרמונית ובין השפעות קלאסיות מלודיות ונעימות לאוזן, מה שיוצר עניין והנאה בלתי שגרתית ממוזיקה שנשמעת בהתחלה קצת כמו עינוי סאדיסטי במיוחד. ואם ממש נשאבים לתוך המוזיקה אפשר אפילו לנסות לחפש את התרגום למילים ולהבין על מה לעזאזל הם שרים שם (אני לא טרחתי, האמת).

זוהי אחת הלהקות הכי אנרגטיות שאני מכיר, ואחת היחידות שפונות קודם כל לחוש הקצב שלי לפני הלחן או הכלים המלודיים. מצוין גם כמוזיקת אווירה משלהבת חושים ומטרידה (לפעמים מתחשק לי להקים פאב רק בשביל לשים אותם ברקע באופן קבוע), אך קודם כל להאזנה בתשומת לב רבה, כיוון שיש כל כך הרבה לגלות כאן. מי שהמוזיקה תדבר אליו כמובן מוזמן להמשיך את המסע עם הלהקה, שתוציא לאורך כל שנות השבעים אלבומים נהדרים (ולאחרונה אף הוציאה סוג של אלבום קאמבק מעולה בשם K.A), כשבהם האנרגיות רק הולכות וגוברות לכדי אופרות מסויטות ומהפנטות של מקצבים בלתי אפשריים שאי אפשר להישאר אדיש למולם (מומלץ במיוחד אלבום ההופעה הידוע שלהם Hhai שתופס אותם בשיאם מהבחינה הזאת). רק אל תיבהלו ממה שאתם שומעים בהתחלה, לוקח זמן להיכנס לזה, וזה עוד אלבום עדין יחסית אליהם.  

Magma – Kobaia / 1970 / Label: Philips

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: