The Afghan Whigs – Gentlemen / 1993

בשנים האחרונות גרג דולי הפך לשם שכמעט לא ניתן ולהתחמק ממנו, בין אם בזכות להקתו הנוכחית The Twilight Singers או שיתוף הפעולה שלו עם מרק לאנגן, The Gutter Twins. אך אם עוד צריך להזכיר זאת, הוא עלה לתהילה בעיקר בזכות הלהקה הזאת, שהאלבום הזה נחשב לשיא היצירתי שלה.

בהמשך לדיון שהיה כאן לא מזמן, לגבי האם גראנג' מסוגל לרגש או לא, האלבום הזה הוא אחת הדוגמאות החיוביות הבודדות שיכולתי למצוא. האפגן וויגס אמנם לא היו באותה ליגה עם נירוונה, פיית' נו מור וScreaming Trees, אך הם עדיין נחשבים לאחת הלהקות המוערכות בז'אנר. האלבום הזה מוצא אותם בשיא השאפתנות שלהם, כשהם מנסים ליצור סאונד אפי ואינטימי בו זמנית, בועט ומרוסק גם יחד, בשילוב בין האנרגיות והפשטות של הוקים קליטים ופשוטים של גיטרות דיסטורשניות, ובין שאפתנות אינדי-רוקית גדולה יותר, שיש בה גם פאתוס וטרגיות, כיאה לאלבום שמרבית שיריו עוסקים במערכות יחסים הרוסות, שנאה עצמית ויש היאמרו גם שנאת נשים.

האלבום נפתח בשורה של שירי רוק רועשים, קליטים וגראנג'יים לחלוטין כמו Be Sweet, Debonaire ו Gentlemen, שחלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, אך הם עדיין רק קצה הקרחון. בשיר החמישי הם מאטים למקצב איטי יותר (אך עדיין הולם בעוצמה) ובשיר השישי כבר עוברים למנגינה מלאת מתח שנשמעת כמו פסקול לקטע מתוך מערכה שלישית של סרט פעולה. משם כבר האלבום תופס תאוצה. השיר שמגיע מיד אחר כך, What Jail is Like, הוא אחד המוצלחים והמייצגים של האלבום, כולו אנרגיה עצורה ומלודיות שנעות בין הקליט לזועם. גם My Curse המהורהר יותר שמגיע אחריו לא רע בכלל.

האלבום נחתם בשני קטעים מפילים לחלוטין: הראשון קאבר לבלדת סול משנות השבעים בשם I Keep Coming Back שנשמע לחלוטין כאילו הוא יצירה מקורית שלהם, ומשלב בין הליריות שבורת הלב של הסול והבלוז לחיספוס של הגראנג' בצורה מושלמת, והשני יצירת רוק אינסטרומנטלית, אווירתית, כמעט קולנועית ברוחה, שבה שטיחים של גיטרות מהדהדות עולים ומתנפצים כשברקע כלי מיתר מג'סטיים נותנים משקל רגשי שאי אפשר שלא להתפעם ממנו.

זוהי יצירה שמנסה הרבה יותר מרוב אלבומי הגראנג' ליצור איזשהו פאתוס, ולהוות מעט יותר מפורקן של אנרגיות נעורים לא ממומשות. אלבום של פיכחון וזעם שמתועלים לכדי מוזיקה שברגעיה החזקים מצליחה לטלטל ולעניין. כדאי מאוד גם לאלו שסולדים מהז'אנר בד"כ לנסות ולשמוע.


The Afghan Whigs – Gentlemen / 1993 / Label: Elektra

מודעות פרסומת

One Response to The Afghan Whigs – Gentlemen / 1993

  1. שי נובלמן (פיקטיבי) says:

    פיית נו מור הם לדעתי הטייק ד'ט של האלטרנטיבה. חוץ מזה, הכל בסדר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: