אהוד בנאי – קרוב / 1989

הרגע ראיתי (שוב) את הסרט הנהדר על אהוד בנאי והפליטים, "חייב לזוז" בבימויו של אבידע לבני, וזה עשה לי חשק לכתוב דווקא על אלבומו השני. אז קודם כל, תשתדלו לשים עין על הסרט, שאמנם כבר לא מוקרן בצורה סדירה בסינמטק, אבל נראה לי שעדיין אפשר לתפוס אותו בהקרנות פה ושם, והוא בטח גם יהיה בטלוויזיה מתישהו. אחד מהסרטים הדוקומנטריים הכי טובים שנעשו על מוזיקה עברית, ותרבות ישראלית בכלל. אהוד בנאי גם מתגלה שם כמרואיין מעולה בעל חוש הומור יבש מבריק למדי.

אז הנה, למרות שהסרט עוסק באלבום הראשון של בנאי, שהיווה התפוצצות יצירתית של כישרון וחזון מצד בנאי ואלפנט (והלהקה המצוינת שהיתה סביבם), אני מה לעשות, פחות אוהב אותו. השירים טובים, הגיטרות מעולות והאנרגיה אכן מתפרצת, אבל הסאונד נשמע לי מאוד מיושן, מאוד אייטיזי, יותר מדי ניו ווייבי, יותר מדי כבד ומגושם. בסרט בנאי מספר שאת האלבום השני שלו הוא ידע שהוא יצטרך לעשות לבד, בלי אלפנט, ואת המבט החוצה של האלבום הקודם הוא רצה להמיר במבט פנימה. ואכן, האלבום השקט, הפולקי יותר ברוחו הזה, הוא מסע פנימה לנפש הסינגר/סונגרייטר של בנאי, בלי להקה עוצמתית וסאונד בומבסטי מאחוריו. גם עשיית האלבום הזה אגב לוותה בתיעוד קולנועי, כפרק מסדרה תיעודית של אשר טללים בשם "כל האנשים הבודדים" שתיעדה את מסע ההופעות שנלווה לאלבום.

זהו אלבום שורשי, אקזוטי בשילוב שלו של מזרח ומערב, שמשלב השפעות ערביות, מזרחיות והודיות (הסיטאר שעליו מנגן בנאי, "ג'מלי פורוש"). אך הצליל המאוד מזוהה של בנאי, שעם השנים נהיה קצת בסיסי מדי, קצת מדכא מדי בשבילי בישראליות המאוד יומיומית שלו, נמצא כאן בשיאו ומצליח לרגש. הלהיט הגדול מהדיסק, "כולם יודעים", הוא הדוגמה המושלמת, עם לחן כמעט עממי ומזרחי ברוחו וסולואי סיטאר אווירתיים נפלאים, שנותנים הרגשה של שיגרה הלומת שמש במזרח התיכון עם קורטוב של ליריות. "הכנאפה מתוקה", השיר שאני הכי אוהב באלבום, כבר שונה מעט. אמנם הטקסט מדבר על שוק וכנאפה, אך הלחן הפולקי-מערבי, המלודי מאוד, מזכיר שבכל זאת השיר מתרחש בחוץ לארץ. "רחוב האגס 1", כנראה השיר הזכור ביותר (והמבוצע ביותר) היום מהאלבום, הוא כבר מעין צלילה מדיטטיבית לתוך העולם המוזיקלי הייחודי שמשלב גיטרות חשמליות, פריטה אקוסטית מהירה והשירה מלאת הנשמה, הכמעט תפילתית, של בנאי. יש גם רגעים קצביים יותר, כמו "רוחות הצפון" הנהדר שפותח את האלבום ובו דווקא המפוחית של בנאי משחקת תפקיד ראשי.

זהו אלבום שנע בין אווירה לילית, מהורהרת ואפלה, לבין שמש ים תיכונית צורבת. הוא מוצא את בנאי בשיאו כמלחין ומבצע, ועם סאונד שהולם יותר את שיריו הצנועים לרוב. לאחר מכן הוא יהפוך לתופעה הכל-ישראלית שהוא היום, ובדרך יאבד (עבורי, לפחות) הרבה מהעניין שבו. אך זה אלבום אחד שגם היום לא מאבד כלום מהקסם הבלתי רגיל שהוא מהלך על המאזין, ומזכיר איך היו נשמעים פעם יוצרים ישראליים אישיים גם בלב המיינסטרים הישראלי.

מצטער שאין לינק להורדה הפעם, אבל בכל זאת, אלבום ישראלי. אני גם לא רוצה להתחיל להסתבך עם אקו"ם כאן, וגם נראה לי שהפעם זה מצדיק קריאה לקנות את האלבום (או לפחות לחפש להוריד אותו במקום אחר).

מודעות פרסומת

3 Responses to אהוד בנאי – קרוב / 1989

  1. יאיר says:

    למה לחפש להוריד אותו? דיסק שעולה 40 שקל, מחיר הגיוני לכל הדעות.

    ובלי קשר, כתבת יפה, זה גם האהוד האהוב עלי. זו אינטרוספקטיבה נדירה בכנותה, שאחריה בנאי כבר לא יחזור אליה. הוא יחזור לסיפורים האישים והקטנים והנוסטלגים.

  2. דרור says:

    מהשאגז לאהוד בנאי, אשכרה מעבר חד.

    פעם מישהי גררה אותי להופעה של אהוד בנאי כברירת מחדל לאחר שלא מצאה אף אחד שאוהב אותו. אני חושב שאם מכירים אותו בעיקר מהחומרים האחרונים קשה לאהוב אותו, אבל אנשים שלא מתאהבים בחומרים הראשונים הם לדעתי חסרי רגישות בסיסית. המון תודה לזהו זה.

    ובעניין "קרוב" אני חושב שאחד השירים הטובים שלו נמצא באלבום הזה, רוחות הצפון שהזכרת, שיר ששמעתי ממש בגיל ינקותא ואני יכול לחזור אליו כמעט בכל יום, בניגוד להרבה דברים אחרים ששמעתי באותו גיל.

  3. יעל says:

    יפה כתבת.

    רק השבוע הצלחתי סוף סוף לצפות ב"חייב לזוז" הנהדר, ובעקבותיו חשבתי קצת על מערכת היחסים שלי עם אלבום הבכורה מול אלו עם "קרוב". אין ספק שהשני הוא האהוב עליי, מכל הסיבות שהזכרת, והטקסטים שמתארים קטעים מחיי עוד לפני שאלו קרו (הרחבתי בזמנו על כך בשרת העיוור). מצד שני, הכוח של "הפליטים" הוא בגלל היותו בדיוק ההיפך מ"קרוב" – אתה מרגיש אותו פחות בלב ויותר בבטן התחתונה, בגלל הגיטרות של אלפנט והצעקה, בגלל הניכור וההתחפרות שיעלמו באלבום שאחריו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: