McDonald & Giles – McDonald & Giles / 1971

ב-1970, לאחר הקלטת האלבום הראשון והמיתולוגי של קינג קרימזון ומסע הופעות ממושך שבו החלו לעבוד על חומרי האלבום השני, עזבו אותה שניים מחברי הלהקה המשמעותיים ביותר (אחרי רוברט פריפ, כמובן) – איאן מקדונלד, המולטי-אינסטרומנטליסט של הלהקה (גיטרות, חלילים, פסנתר, מלוטרון) והמלחין העיקרי בה אחרי פריפ, ומייקל גיילס, המתופף הנהדר וחסר הרסן של הלהקה (שעוד היה חלק מגלגולה הקודם, יחד עם אחיו, בהרכב שנקרא Giles, Giles & Fripp) בשביל להקים הרכב נפרד משלהם, שיקליט אלבום אחד ויתפרק. קרימזון תמשיך לעבור גלגולים רבים ומשונים לאורך שנות השבעים, ומלבד האלבום השני (ובמידה חלקית גם השלישי) לא תחזור יותר אל אותו סאונד ייחודי של תחילת דרכם. לכן זוהי הזדמנות מעניינת עבור כל מעריץ של אותו אלבום לשמוע עוד אלבום באותה הרוח ועם חלק מאותם אנשים.

אך מי שיצפה לעוד In the Court of the Crimson King עשוי להתאכזב קשות, כי בניגוד לאותו אלבום מורכב, עשיר ואפי, כאן מדובר ביצירה נינוחה, משוחררת והרבה פחות יומרנית. הכיוון הוא פרוג יותר ג'אזי, אפילו מעט פולקי לעתים, עם לחנים פשוטים יותר, שנשענים על המסורת הבריטית ומשלבים אותה באסתטיקה המורכבת ורבת-החלקים של הפרוג.

האלבום מתחיל ונסגר עם שתי יצירות ארוכות ושאפתניות יחסית. הראשון, Suite in C, הוא פסיפס של קטעי רוק שנעים בין הבלוזי לתזמורתי, לאינטרלודים אינסטרומנטליים מורכבים וחוזר חלילה. השני, Birdman, הוא כבר יצירה מורכבת יותר, בת 20 דקות, שמתחילה עם אוברטורה מקהלתית מג'סטית, עוברת לשיר שנשמע כמעט כמו שיר ילדים, עוברת להתפרעות אינסטרומנטלית שיותר ממזכירה פיוז'ן או ג'אז רוק קליל של תחילת שנות השבעים, ומתקדמת לעבר תתי-פרקים נוספים שנעים בין הבלוזי והג'אזי למינורי והמהורהר יותר, ומסתיימת כנהוג בז'אנר בפאתוס תזמורתי מרומם.

באמצע ישנם שלושה שירים פשוטים יותר, שמזכירים שלא במקרה כמה מהקטעים מאותו אלבום של קינג קרימזון, ומדגימים את יכולת ההלחנה של מקדונלד. Flight of the Ibis הוא המוצלח ביניהם, שיר פרוג פופי-פולקי עם אווירת ימי ביניים (בעיקר בזכות הצ'מבלו) ולחן מלודי (שימו לב לסולו הנהדר לקראת סוף השיר). Is She Waiting הוא בלדה אקוסטית לא רעה, ו Tomorrow's People מזכיר את היצירות הארוכות יותר, עם שילוב בין לחן בלוזי פשוט ואילתורים ג'אזיים שנותנים לו עומק, והוא גם מתברך בפזמון מלודי במיוחד.

אמנם מקדונלד הוא הצלע העיקרית בצמד, מכיוון שהוא אחראי על מרבית הכלים והלחנים, אך תרומתו של גיילס כמתופף היא הגבוהה ביותר שמתופף מסוגל להעניק. כבר בימיו בקינג קרימזון הוא התבלט כמתופף יצירתי, חסר שליטה ומלהיב במיוחד. הוא לא מסתפק בלהישאר ברקע ולתת בסיס לשאר הכלים, אלא מאלתר וכמעט מלחין כשלעצמו את התפקידים שלו, ככה שהם לעתים תופסים את תשומת הלב כמעט כמו הכלים המלודיים. בעיני חלק זה עלול להיתפס כחוסר מקצועיות או התלהבות-יתר, מה גם שהתפקידים שלו הם מאוד אינטואיטיביים, ולא סופר-מורכבים מבחינה משקלית כמו מתופפי פרוג אחרים, אך בעיני (כמתופף) זה תמיד היה מעורר השראה מאוד. הוא פשוט עושה חשק לקום ולנגן כמוהו, והוא נותן הרגשה שזה לא בלתי אפשרי.

זהו אלבום אווירתי בחלקו, מלודי בחלקו, שמוצלח גם כהאזנת רקע נעימה לנסיעות מלאות נופים פסטורליים (שזו הדרך שתמיד חשבתי שהכי טוב לצרוך את הז'אנר הזה), וגם לחקירה מרוכזת של המוטיבים ותתי-החלקים הרבים שבו. במידה מסוימת הוא פחות מעורר השתאות ממרבית אלבומי הפרוג, אך הוא גם צנוע יותר, ויתכן שיקסום גם לאלו שבד"כ היומרנות הזאת מרתיעה אותם.

McDonald & Giles – McDonald & Giles / 1971 / Label: Island

מודעות פרסומת

2 Responses to McDonald & Giles – McDonald & Giles / 1971

  1. תקליט ענק ענק, מהטובים והמיוחדים של אותם שנים.
    רק בשביל התיפוף המעולה שווה להאזין/להוריד/לקנות.
    כמו עוד תקליט מעולה של קינג קרימזון ואפילו יותר מיוחד.
    תודה.

    • אחד התקליטים הנפלאים שקניתי בילדותי. גם אחרי 30 שנה בתקליטיה הפרטית שלי הוא עדיין חי ונושם ומרגש.

      התעלומה האמיתית, בעיני, היא לאן נעלם הכישרון הגאוני של איאן מקדונלד. איך ייתכן שאדם שהיה שותף לשני תקליטים כה מושלמים, פשוט מתפוגג ונעלם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: