Giant Sand – The Love Songs / 1988
16 באוגוסט 2009 3 תגובות
שניה לפני שקלקסיקו מופיעים בארץ, הנה הזדמנות להיזכר בלהקה הראשונה שהצמד היה חבר בה.
בGiant Sand הם לא היו הצלע המרכזית, אלא הזמר Howe Gelb, שאחראי גם לרוב הלחנים ובאופן כללי לסאונד הייחודי של הלהקה.
לא בדיוק אלט קאנטרי קלאסי אבל בהחלט לא רוקנ'רול בלוזי סטנדרטי, הסאונד של ג'ייאנט סאנד משלב הוקים ומקצבים בלוזיים ורוקיים עם קלידים ליליים מכשפים שזורקים את המוזיקה לכיוון שונה, יחד עם הלחנים המלודיים ברובם והשירה הלו-רידית והנוהמת של גלב, שהופכים את כל העיסה הזאת למשהו די ייחודי, למרות ההשפעות הבולטות של אייקונים כטום ווייטס ודילן.
One Man's Woman/No Man Land בעל השם המבריק למשל הוא שיר שמתחיל כמו נאמבר רוק בסיסי למדי אבל עד הפזמון הופך למשהו מדבק ומעניין הרבה יותר, Fingernail, Barracuda and Me מציע מנוחה מהגיטרות הקצביות לטובת אורגנים צ'יזיים ואייטיזים כמעט במכוון, אך בתוך לחן אפלולי ומסויט שנשמע כמו בלדת בארים שיצאה משליטה, ואילו Almost the Politician's Wife הוא כנראה השיר הטוב ביותר באלבום, פנינת רוק קליטה שמאזנת בין ריף קאנטרי, נהימת בארים בשירה של הבית, ומנגינה עליזה שמנוגנת ע"י הקלידים בתור פזמון. בכלל, רוב השירים החזקים באלבום הם בדיוק אלה שמאזנים בין הנטיות הרוקיות הקשוחות והמחוספסות לבין הרגישות והמלודיות של הלחנים של גלב, שנותנים להם את מה שחסר לכל כך הרבה להקות אלט-קאנטרי או סתם קאנטרי או רוקנ'רול. האלבום המקורי מסתיים, כמה הולם, עם קאבר לIs That All There Is? וגירסת הדיסק מוסיפה עוד ארבעה שירים (כולל קאבר לא מוצלח במיוחד לGet Ready המופלא של Rare Earth).
זהו אלבום אווירתי, אישי מאוד ברוחו, שמבטא להקה ויוצר עם סגנון מובחן שהם הצליחו להביא לכדי מימוש אידיאלי (באלבומם הרביעי), ודוגמה לכיצד ניתן לאזן את הנטיות המצ'ואיסטיות של הרוקנ'רול והקאנטרי בלי לאבד את האימפקט שלהם.
אלבום אחד ביום 
למרות מה שאמרת על הפוסט, אני שמח שכתבת על האלבום הזה, שיש בו השפעות נרחבות הזכרת את דילן וויטס. לדעתי אפשר לשמוע גם את זפלין ועוד כמה להקות מהמטאל הקלאסי ומהפסיכדליה.
ההרגשה שלי באלבום היתה כמו סיכום מוזיקלי מוצלח ואפקטיבי להרבה ז'אנרים ואייקונים עד התקופה.
אה, בנוסף, הלהקה עדיין קיימת לצד קלקסיקו, ובשנה שעברה אף הוציאה אלבום
אלבום משובח, סחטיקה שהזכרת אותו.