שירים שגורמים לי לנסוק

המילה המקורית שעלתה לי בראש היא soar, ואמנם לנסוק זו המקבילה המדויקת ביותר שיכולתי למצוא לה בעברית, אבל זו לא מילה אלגנטית באותה מידה. למה אני מתכוון בשירים שגורמים לי לנסוק? שירים שגורמים לך להינשא מעל לרגע, להסתכל על העולם מבחוץ, בצורה אסתטית, לראות אותו כיצירת אמנות שהשיר הוא הפסקול שלה. שירים שלא רק מרגשים או מניעים משהו אצלך, אלא נותנים השראה לתפיסה אחרת לגמרי של העולם בזמן שאתה שומע אותם. כשאני בוחן את השירים שבחרתי אני רואה הרבה כלי מיתר, חלילים וסולואים של גיטרות. וגם עיבודים תזמורתיים עשירים. אני מניח שיש משהו בשירים האלה שבהם הכלים מדברים יותר מהזמר ומעבירים את אותה תחושה של התעלות. ניסיתי לגוון בז'אנרים ובתקופות ולהתמקד ביוצרים פחות מוכרים בשביל לתת טעימה מהרבה דברים שונים, אבל אני מניח שיש בכל זאת חזרתיות מסוימת בבחירות, שנובעות מזה שהם מוכתבות מטעם מאוד ספציפי של אדם אחד. גם בדיעבד שמתי לב שלא שמתי שירים ישראליים, למרות שיש המון כאלה שמעבירים לי את התחושה הזאת, אבל לא רציתי לערבב אותם כאן משום מה.

מכיוון שסוג ההאזנה שהשירים האלה דורשים הוא לא בדיוק של רפרוף בבלוגים וביוטיוב, ריכזתי את הכל במיקסטייפ אחד כאן, שאותו אני ממליץ לקחת איתכם ולשמוע בחוץ, בנסיעה, בהליכה, בטיול, ברחוב – בכל מקום שבו צריך לצבוע את מה שהעיניים רואות עם משהו יפה באוזניים. עבור אלה שרק רוצים טעימה משיר אחד או כמה הוספתי גם לינקים ליוטיוב, יש משהו בלשמוע אותם בנפרד ולא ברצף שגם עושה איתם צדק יותר. מקווה שלפחות שיר אחד כאן יעשה עבורכם את מה שהם עשו בשבילי.

Gal Costa – Divino Maravilhoso / 1969

במוזיקה של גל קוסטה – אחת מהנציגות הנודעות ביותר של ז'אנר הטרופיקליה שעירבב סמבה, בוסה נובה ופסיכדליה – תמיד יש תחושה של מעין חופש מאושר וחגיגה שהיא כאוטית, משולהבת וענוגה בו בעת. המשמעות של שם השיר הזה היא "פלאי, נשגב" וזו גם האווירה שהוא מעביר באוזניי. המילים מפצירות בשומע לא לפחד מהמוות ולשים לב לכל מה שפלאי אך גם מסוכן בעולם. "שים לב להתרוממות הרוח של הסמבה" נאמר באחת השורות, וזה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני שומע אותו, רצוי בווליום גבוה ומחוץ לבית.

Carpe Diem – Laure / 1976

קרפה דיאם, זוכר כל מי שראה את Dead Poets Society (או סתם נתקל בביטוי השגור לעייפה כבר הזה) משמעו לתפוס את היום, ולהקת הפרוג הצרפתית הזאת אולי לא התכוונה שיקחו אותו מילולית, אבל הקטע האינסטרומנטלי מרומם הנפש הזה (במיוחד בקטע של החלילים) נותן תחושה כזאת.

Zingale – 7 Flowers Street / 1977

עוד פרוג, הפעם מלהקת זינגלה הישראלית, שהקליטה אלבום אחד בשנות השבעים ונעלמה עד שצפה מחדש בשנות האלפיים עם הוצאה מחודשת שלו (והקלטת אלבום חדש שהוא לא משהו). הקטע היפהפה הזה הולחן ע"י הכנר המאוד מוכשר של ההרכב, טוני בראוור, ששיתף פעולה עם כמה מגדולי המוזיקה הישראלית באותם שנים (הוא אחראי לצליל הכינור האייקוני באלבום הראשון של מאיר אריאל ובלהקת ברוש שליוותה את אריאל זילבר). הפסטורליה של הקטע הזה, שקרוי על שם הרחוב בו הוא גר, נשברת אחר כך לקטע טייפ לופס פסיכדלי ולעוד קטע אינסטרומנטלי שבו הכינור של בראוור מככב, אבל שתיים וחצי הדקות הראשונות הן הסיבה שהוא כאן (במיקסטייפ רק הן מופיעות).

Fairport Convention – Autopsy / 1969

איכשהו נראה לי שלא צריך יותר מדי להסביר כאן. הקול המלאכי של סנדי דני, הלחן המלודי היפהפה (גם כן שלה) והעיבוד הנינוח והלירי באותה מידה. אחד השירים היפים ביותר מתוך אלבומם הקלאסי Unhalfbricking שגדוש בכאלה.

The Feelies – The High Road / 1986

להקה אמריקאית משנות השמונים שמאוד מושפעת מהוולווט אנדרגראונד וממשיכי דרכה כמו טלוויז'ן והdB's, אך בעלת צליל ייחודי, זרוק, מדיטטיבי ואנרגטי באותה מידה. זה לא השיר הכי מייצג שלה אבל הוא האהוב עלי שלהם. משהו במלודיות של הלחן הזה מאפשר לי לשמוע אותו שוב ושוב בריפיט, וכשהגיטרה תופסת עליו גל בשביל הסולו שלה לא אכפת לי שהוא לא יגמר לעולם.

The Bats – Block of Wood / 1987

עוד שיר שהמלודיות שלו משתלבת בקצב רפטטיבי וסולו גיטרה שמרים את השיר לשמיים. השיר הזה הוא כמו חלום בהקיץ עבורי, כשהבית הוא היום והפזמון והסולו הם החלום. על האלבום המופלא שממנו הוא לקוח כתבתי כבר כאן.

Blueboy – Fondette / 1992

אלבומם המופלא If Wishes Were Horses של Blueboy, להקת הTwee מבית שרה רקורדס, מלווה אותי שנים (וכך גם זה שבא אחריו, Unisex). השיר האקוסטי הזה מעלה עבורי בצורה פיזית ממש הליכה על חוף הים, כשאתה שקוע בהרהוריך, מסתכל ביומיום השגרתי שמסביבך, ולא רואה דבר מלבד יופי.

Kevin Ayers – Everybody's Sometime and Some People All the Time Blues / 1974

קווין איירס, יוצא להקת סופט מאשין, הוא זמר ומלחין נפלא שלא זכה מספיק להערכה הראויה לו, בין היתר בגלל המוניטין שלו כאחד מהאנדראצ'יברים הגדולים בתולדות הרוק, או במילים אחרות, הוא לא לוקח דברים ברצינות מדי. אולי השילוב של התכונות האלה זה מה שגרם לו להתחבב על כל כך הרבה מוזיקאים גדולים שהוא היה בקשר איתם, מרוברט וויאט ועד סיד בארט. הקטע הזה לקוח מהופעה שלו יחד עם ג'ון קייל, ניקו ובראיין אינו מ1974. ומה שמרומם את הקטע הזה מבלוז מינורי, בריטי, שקט ויפה היא הופעת האורח של מייק אולדפילד, שסולו הגיטרה שלו הופך את השיר להרבה יותר מרומם נפש ממה שהוא באלבום, וכשהאורגן נכנס פנימה גם, אתה כבר בספירה אחרת. (במיקסטייפ הוא מופיע יחד גם עם הקטע הקצר Two Goes Into Four שגם הוא מתאים מאוד לאווירה הכללית).

Slapp Happy – A Little Something / 1974

עוד קטע בריטי מ74 (וגם עם קשר לרוברט וויאט, הוא ביצע אותו איתם פעם). הלהקה הזאת התפרסמה בשל שיתופי הפעולה השלה עם להקת האוונט-פרוג הנרי קאו, וקריירת הסולו של הזמרת המכשפת שלהם דאגמר קראוזה. אבל לפני שנהיו אוונגרדיים הם עשו שני אלבומים של רוק אמנותי מלודי, מורכב, עשיר אך גם נדיב מאוד. האלבום שממנו השיר הזה לקוח, Casablanca Moon, הוקלט פעמיים – פעם בגירסה נסיונית יותר עם להקת הקראוט-רוק פאוסט (שנגנז ויצא רק שנים לאחר מכן) ופעם אחת בגירסה סטנדרטית יותר, שהיא דווקא המוצלחת יותר בעיני. הקטע הזה הוא בוסה נובה נינוחה אבל עם כינורות שבאים משום מקום ונותנים גוון סינמטי משהו לאווירה הרגועה וללחן היפהפה.  האמת שהשיר שבאמת רציתי לשים מהאלבום הזה הוא Me and Parvati שבו הכינורות אפילו יותר דומיננטיים, אבל ביוטיוב היה רק את הגירסה שאני פחות אוהב (במיקסטייפ הוספתי אותו גם).

Bobbie Gentry – Peaceful / 1968

גם מהאלבום הזה יכולתי לשים כמה וכמה קטעים, אבל איכשהו זה נראה לי המתאים ביותר מביניהם. הזמרת היא בובי ג'נטרי, שהתפרסמה בזכות להיט הקאנטרי Ode to Billie Joe והאלבום הוא Local Gentry, שמשלב בצורה מדהימה בין קאנטרי, סול, רוק, ועיבודים תזמורתיים עשירים שבכלל הוקלטו בלונדון ונושאים את רוח התקופה (בנוסף גם לקאברים לביטלס ולדונובן). כמעט כל מי שהשמעתי לו אותה נשבה ישר בקסמיה, וקשה באמת שלא.

Townes Van Zandt – She Came and She Touched Me / 1969

עוד אמן שהצליח להמריא מעל למוסכמות הז'אנר של מוזיקת הקאנטרי לעבר ביטוי עצמי אישי, מרגש ולירי מאוד הוא טאונס ואן זאנדט, באלבום הידוע Our Mother the Mountain. יש שירים יותר זכירים ומטלטלים באלבום הזה, אבל משהו בטון של הלחן והשירה שלו פה, שמעלים תחושה של כמיהה והרהור ביום קיץ חם ומתוק, שוקע אצלי יותר עמוק מהשאר בכל פעם שאני שומע אותו.

Bjork – New World / 2000

מתוך הפסקול של רוקדת בחשיכה מגיע השיר הזה של ביורק, שמנצל בצורה מושלמת את הנטיה שתמיד היתה למוזיקה שלה להיות גדולה מהחיים, בתוך סרט שהוא בחלקו מיוזיקל, בחלקו דרמה ריאליסטית, ובחלקו מלודרמה סוחטת דמעות ומניפולטיבית. ניתן להתווכח האם זה סרט טוב או לא (אני חושב שכן, למרות הרבה הסתייגויות), אבל הדרמה שבשיר המופלא הזה מתמצתת חוויה רגשית של סרט שלם לתוך 4 דקות שניתן לדמיין בתוכן אינספור תנועות מצלמה גרנדיוזיות.

Renaissance – Opening Out / 1978

יש פה הרבה להקות בריטיות משנות השבעים וזמרות, אני יודע, אבל אני מניח שזה מה שהכי מרגש אותי בהרבה מקרים. אני לא יודע אם זה הוגן לשים את השיר הזה מחוץ לקונטקסט שלו, כפתיחה המג'סטית לאלבומם הגדול האחרון של רנסאנס A Song for All Seasons, אבל אני חושב שהוא גם עומד בפני עצמו, והעוצמה הכמו-סימפונית שלו מותירה רושם עז רגש שכבר אי אפשר למצוא מאז שהפרוג יצא מהאופנה. לשים בווליום גבוה.

Isaac Hayes – Walk On By / 1969

ואם כבר עוצמה תזמורתית, אז אי אפשר בלי השיר הזה. אייזק הייז הגדול לקח שיר מתקתק של ברט בכרך והפך אותו למפגן של עוצמה מוזיקלית ורגשית שמרסקת אותך לחתיכות. שמתי פה את הגירסה הקצרה בשביל לא לייגע, אבל הארוכה עדיפה בהרבה (אותה שמתי במיקסטייפ). היום חוששני שהפתיחה זכורה יותר בגלל הסימפול שלה ע"י הוברפוניק.

Big Star – Take Care / 1978

אין הרבה שירים שכבר מהתו הראשון מעיפים אותך לשמים, אבל זה אחד מהם (לא מעט בגלל עיבוד הכינורות של קארל מארש). על ההיסטוריה והמיתולוגיה של האלבום הזה ניתן לקרוא בשלל מקומות, כמו למשל כאן (באדיבות סטיבי).  ביג סטאר היא אחת הלהקות שאני הכי אוהב בעולם, ועל האלבום של חבר הלהקה המנוח כריס בל כתבתי לפני שנתיים כאן. מאז גם הבסיסט אנדי האמל נפטר, ומעט לפניו, לשברון לבי, אלכס צ'ילטון, שהאלבום הזה הוא למעשה יותר אלבום סולו שלו משל הלהקה שכללה בשלב הזה רק אותו ואת המתופף ג'ודי סטיבנס, שכיום הוא היחיד שנותר מהלהקה (וכמו שניתן לראות בכתבה ביצע לא מזמן יחד עם קבוצה של מוזיקאים חשובים שמעריצים את הלהקה את האלבום בשלמותו בפעם הראשונה על במה). השיר היפהפה הזה בוצע על ידי להקות מצוינות כיו לה טנגו וביץ' האוס, והוא אחד העזים ביותר ברגש הגולמי שבו שאני מכיר. תשמור על עצמך אלכס, היכן שלא תהיה, ותודה על כל המוזיקה היפה כל כך הזאת.

מודעות פרסומת

3 Responses to שירים שגורמים לי לנסוק

  1. ארז.ס says:

    איזה כיף שלא מחקתי את הבלוג הזה מהרסס!
    אני לא משלה את עצמי שזו חזרה לתפוקה אבל זה אחלה פוסט עם הרבה דברים מעניינים לשמוע.
    אתה כותב נהדר, בחייאת תכתוב עוד 🙂

  2. יואב says:

    מסכים לחלוטין עם הבחור מעלי!

    (אבל המיקסטייפ נמחק מהאתר…)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: