Giant Sand – The Love Songs / 1988

שניה לפני שקלקסיקו מופיעים בארץ, הנה הזדמנות להיזכר בלהקה הראשונה שהצמד היה חבר בה.

בGiant Sand הם לא היו הצלע המרכזית, אלא הזמר Howe Gelb, שאחראי גם לרוב הלחנים ובאופן כללי לסאונד הייחודי של הלהקה.

לא בדיוק אלט קאנטרי קלאסי אבל בהחלט לא רוקנ'רול בלוזי סטנדרטי, הסאונד של ג'ייאנט סאנד משלב הוקים ומקצבים בלוזיים ורוקיים עם קלידים ליליים מכשפים שזורקים את המוזיקה לכיוון שונה, יחד עם הלחנים המלודיים ברובם והשירה הלו-רידית והנוהמת של גלב, שהופכים את כל העיסה הזאת למשהו די ייחודי, למרות ההשפעות הבולטות של אייקונים כטום ווייטס ודילן.

One Man's Woman/No Man Land בעל השם המבריק למשל הוא שיר שמתחיל כמו נאמבר רוק בסיסי למדי אבל עד הפזמון הופך למשהו מדבק ומעניין הרבה יותר, Fingernail, Barracuda and Me מציע מנוחה מהגיטרות הקצביות לטובת אורגנים צ'יזיים ואייטיזים כמעט במכוון, אך בתוך לחן אפלולי ומסויט שנשמע כמו בלדת בארים שיצאה משליטה, ואילו Almost the Politician's Wife הוא כנראה השיר הטוב ביותר באלבום, פנינת רוק קליטה שמאזנת בין ריף קאנטרי, נהימת בארים בשירה של הבית, ומנגינה עליזה שמנוגנת ע"י הקלידים בתור פזמון. בכלל, רוב השירים החזקים באלבום הם בדיוק אלה שמאזנים בין הנטיות הרוקיות הקשוחות והמחוספסות לבין הרגישות והמלודיות של הלחנים של גלב, שנותנים להם את מה שחסר לכל כך הרבה להקות אלט-קאנטרי או סתם קאנטרי או רוקנ'רול. האלבום המקורי מסתיים, כמה הולם, עם קאבר לIs That All There Is? וגירסת הדיסק מוסיפה עוד ארבעה שירים (כולל קאבר לא מוצלח במיוחד לGet Ready המופלא של Rare Earth).

זהו אלבום אווירתי, אישי מאוד ברוחו, שמבטא להקה ויוצר עם סגנון מובחן שהם הצליחו להביא לכדי מימוש אידיאלי (באלבומם הרביעי), ודוגמה לכיצד ניתן לאזן את הנטיות המצ'ואיסטיות של הרוקנ'רול והקאנטרי בלי לאבד את האימפקט שלהם.

Giant Sand – The Love Songs / 1988 / Label: Homestead

מודעות פרסומת

Tarnation – Gentle Creatures / 1995

עשור לפני הסרט הדוקומנטרי (הנפלא) באותו השם, קמה להקת האלטרנטיב קאנטרי Tarnation והוציאה אלבום בכורה אווירתי, קודר, צלול ומהפנט שבדומה לאותו סרט חושף את הצדדים האפלים של האמריקנה ונושא גם הוא עוצמה רגשית בלתי מבוטלת.

בדומה לאמנים ידועים יותר כמו The Cowboy Junkies או הפרויקטים של וויל אולדהאם (Palace, Bonny "Prince" Billy), טארניישן לוקחים את צלילי הקאנטרי שטופי השמש ומשתמשים בהם בבלדות אפלות, איטיות ומדכאות שמעבירות אווירה לילית של חידלון ושיברון לב. אמנם גם בקאנטרי עצמו ישנן לא מעט בלדות איטיות ומהורהרות יותר, אך הם לוקחים את הכיוון הזה שרק נרמז אליו בז'אנר המקורי ומקצינים אותו, בשילוב עם אסתטיקה ששאולה מעולם הדרים פופ שמזוהה עם הלייבל בו האלבום יצא – 4AD (קוקטו טווינז, This Mortal Coil, Mojave 3, ליסה ג'רמנו) ונושא דמיון גם לחלק מהאמנים הללו.

לא כל השירים כאן חזקים באותה מידה, ואכן חוזקו של האלבום הוא יותר ביצירת אווירה, אבל בכל זאת יש כאן כמה שירים ששווה לתת להם תשומת לב מיוחדת: Game of Broken Hearts הפותח היפהפה, Two Wrongs Won't Make Things Right שנותן אווירה של בר אמריקאי באמצע הלילה עם זמרת קאנטרי שחושפת את נשמתה בפני הקהל שרוקד סלואו ברקע, מנגינת הנושא המכשפת, או Rancho Carne Humana שחותם את האלבום דווקא במנגינת קאנטרי עליזה שמאוזנת ע"י השירה המורבידית של פאולה פרייזר, הסולנית והמלחינה העיקרית של הלהקה.

זהו אלבום שמזכיר שוב כמה משמעותי היה ז'אנר האלטרנטיב קאנטרי בשנות התשעים במעשה האלכימאי של לקיחת ז'אנר שמעורר קונוטציות שליליות לרוב וחשיפתו לקהל חדש של מאזינים שמחפשים אינטימיות ואותנטיות צעירה ונגישה יותר ממה שהוא מציע בד"כ. השילוב הזה הוא מה שמציע עוצמה רגשית וסאונד נדירים, וכמעט אקזוטיים באחרוּת שלהם.


Tarnation – Gentle Creatures / 1995 / Label: 4AD

Great Lakes Myth Society – Great Lakes Myth Society / 2005

אמנם אני לא כזה מתעניין או מתמצא במוזיקה מהעת האחרונה, אבל נדמה לי שזה היה האלבום שהכי אהבתי ב-2005.

כבר מהשם ניתן לשים לב שהלהקה, שבאה ממישיגן, שייכת לסצנת האלטרנטיב קאנטרי הפורחת של המידווסט האמריקאי. הדמיון ל Midlake, Great Lake Swimmers או אלבומו של סופיאן סטיבנס Greetings from Michigan, The Great Lakes State אינו רק בשם, אלא גם בסגנון שמשלב אמריקנה שורשית עם רוק אלטרנטיבי מתוזמר לעילא ועשיר בכלי נשיפה ומיתר, אך עם לב פועם של גיטרה-בס-תופים. אמנם הלהקה לא הגיעה אף פעם לממדי ההצלחה של הנזכרים לעיל, אך לדעתי היא מוצלחת אף יותר מהם.

 לאחר שהאחים טימות'י וג'יימס מונגר פירקו את הרכב האלטרנטיב קאנטרי הקודם (והמוצלח גם כן) שלהם The Original Brothers and Sisters of Love הם לקחו איתם את יחידת הקצב והקימו ב-2004 את ההרכב הנ"ל, ששמו מתייחס למדינת מוצאם, שמכונה כאמור The Great Lakes State. 

לאחר שנה יצא אלבום הבכורה הנושא את שמם, וכבר בו הלהקה הגיעה לכדי גיבוש שלם ומלהיב של הסגנון המוזיקלי שהם החלו בפיתוחו בלהקתם הקודמת. הם לוקחים את האלטרנטיב קאנטרי, שניחן בfeel מאוד משוחרר וחופשי, כיאה לקאנטרי והפולק שהסגנון שואב מהם, והפכו אותו למשהו אפי ומלוטש יותר. לעתים הליטוש הזה, שניכר מסגנון ההלחנה ועד ההפקה, פוגע מעט וגורם לשירים קצת להישמע כמו מתוך מחזמר, אך לרוב זה עוזר למוזיקה הזאת להישמע אחרת לגמרי. הסאונד הדרומי והמחוספס עוטף שירים מלודיים, מורכבים ורבי תפניות לעיתים, מינוריים ופשוטים במקרים אחרים, מגוונים מספיק בשביל לשמור על עניין ומולחנים ברמה שמצליחה לגרום לכמה מהם לא לעזוב את האוזן למשך כמה זמן.

חובה לחובבי אלטרנטיב קאנטרי, וגם מי שלא מתחבר לאמריקנה יכול להיות שימצא כאן משהו קצת אחר ממה שהז'אנר בד"כ מציע.

Great Lakes Myth Society – Great Lakes Myth Society / 2005 / Label: Stop, Pop & Roll

Jonathan Richman – Jonathan Goes Country / 1990

טוב, בשביל שלא יצא הרושם שאני הולך לכתוב רק על אינדי פופ, הנה שינוי כיוון קל.

ג'ונתן ריצ'מן הוא אחת הדמויות המלבבות ביותר בעולם היוצרים\מבצעים האמריקאי. לאחר שנכנס להיסטוריה עם The Modern Lovers שבישרו על הפאנק באמצע שנות השבעים, הוא הפך את הלהקה להרכב הליווי שלו ופצח בקריירת סולו משגשגת וארוכה, שנשענת על האישיות רבת הקסם שמשתקפת מהמילים שלו, ומסגנון ההלחנה הפשוט והמלודי שלו, שמושפע במידה שווה מרוקנ'רול ישן, פולק וסינגר\סונגרייטר אמריקאי. הבעיה עם האלבומים שלו היא שקשה להבדיל ביניהם, גם מכיוון שריצ'מן עושה את מה שהוא טוב בו כבר לא מעט זמן, ולא מנסה להמציא את עצמו מחדש, וגם מכיוון שהוא נוהג להשאיל שירים מוצלחים במיוחד מאלבום לאלבום, כנראה כי באמת חבל לוותר עליהם.

אבל פעם בכמה זמן הוא אוהב גם לגוון באיזו יציאה מהטריטוריה המוכרת שלו, כמו אלבום שלם בספרדית, או הלחנת הפסקול ל"משתגעים על מרי" (כולל הופעות אורח בסרט עצמו, בו כזכור יורים בו בסוף). אחד מהפרויקטים האלה הוא האלבום הזה, שבו כמשתמע משמו, ריצ'מן לוקח את הנטיות הטרובדריות שלו למקום הטבעי ביותר שלהם, מוזיקת הקאנטרי. 

אך אל חשש, גם מי שלא אוהב מוזיקת קאנטרי לא צריך להירתע מהאלבום, כיוון שקודם כל זה אלבום של ג'ונתן ריצ'מן. בדומה לאמני האלטרנטיב קאנטרי, גם ריצ'מן לוקח את האסתטיקה של הז'אנר, יחד עם המקצבים המהירים והגיטרות המערבוניות, ומלביש אותם על לחנים מלודיים שבנויים יותר כמו שירי רוק\פופ מאשר קטעי קאנטרי קלאסיים. השילוב הזה רק מעשיר את המוזיקה הנפלאה של ריצ'מן, מה שבולט במיוחד בביצועים הקאנטריים שלו לשירים מאלבומים קודמים שלו. גם הקאברים שהוא בוחר לבצע (בעיקר 3 השירים החותמים את האלבום) מרגישים במקום וניתן לחשוב שריצ'מן עצמו הוא זה שהלחין אותם.

אמנם לא מדובר באלבום אחיד לחלוטין ברמתו, וכל הקטעים השורשיים יותר, שנשמעים ממש כמו רוקנ'רול\קאנטרי ישן וטוב הם מיותרים לחלוטין מבחינתי (וכאלה אפשר למצוא בכל אלבום של ריצ'מן), אבל שווה לדלג עליהם בשביל להגיע לפנינים האמיתיות.

אל תוותרו אם יש לכם שמץ הכי קטן של חיבה ליוצר המיוחד הזה.

Jonathan Richman – Jonathan Goes Country / 1990 / Label: Rounder