The Pastels – Truckload of Trouble / 1986-1993

הפסטלס הם אולי ה-להקה של האינדי פופ הסקוטי, זו שלא ניתן לדמיין בלעדיה את המתיקות שהסתתרה מאחורי חומת הרעש של Jesus and the Mary Chain, את מקורות הC-86 של BMX Bandits (ששתיהן גם הוחתמו בלייבל של מנהיג הלהקה 53rd and 3rd), את הרטרואיות של פריימל סקרים המוקדמים או אפילו את ה-Twee הרומנטי והנאיבי של בל וסבסטיאן. הם היו שם לפני כולן, אבל גם עם כולן, וכפי שהשנים של האוסף הזה מעידות, היא הגיעה לבשלות בדיוק כשכל אותן להקות (טוב, חוץ מהאחרונה) פרצו גם הן, וסקוטלנד הפכה פתאום למעצמת אינדי.

הלהקה הוקמה ב-1982 בגלזגו ע"י סטיבן פסטל, המנהיג, הסולן ונותן השם של הלהקה. לאחר כמה שנים של הוצאה איטית ולא רצופה של סינגלים בלייבלים חשובים כמו Creation ו Whaam, הם הוציאו את אלבומם הראשון ב-1987. אך גם לאחר מכן, הפסטלס, במיטב מסורת האינדי, המשיכו להוציא סינגלים ו Eps שלהם הם נתנו את אותה חשיבות כמו לאריכי הנגן שלהם, כשהם עומדים בפני עצמם כמיניאטורות שלמות ומרהיבות. למעשה, אף אחד מאלבומי האולפן המסודרים של הלהקה לא הצליח להעמיד שורה של שירים מוצלחים וחזקים באותה רמה שהאוסף הזה מציג, כשהוא מלקט את מיטב החומר שהלהקה הוציאה כסינגלים בין השנים 1986-1993 שהיוו את תקופת השיא של הלהקה (ובמידה מסוימת גם של הז'אנר כולו).

המתיקות הסקוטית פורצת מכמעט כל שיר באוסף הזה, למרות שהם לא השתייכו בצורה רשמית לז'אנר הTwee ולא היו עדינים או מתחנחנים במופגן. השירה מלאת הלב של פסטל שמאנפף ומיילל ובאופן כללי מגיש את השירים בצורה מאוד ייחודית, תורמים גם להרגשה הזאת.

המוזיקה היא סוג של ג'אנגל פופ עמוס בגיטרות, כשלעיתים כלים מפתיעים כמו חצוצרה או קסילופון מעטרים את המלודיה ברקע, והסגנון נע בין רוק קצבי שנשמע כמעט כמו פאוור פופ לבין קטעים רכים יותר, רטרואיים קצת ברוחם.

מלבד כמה שירים בודדים שמנסים להרכיב מעין גרוב רוקנרולי רפטטיבי וחלש במלודיה (אלו גם הקטעים החלשים באלבומיהם הארוכים) כמעט כל שיר כאן הוא מוצלח. החל מ- Thank You For Being You המקסים, דרך ב-Kitted Out האינסטרומנטלי והממכר במלודיות שלו, וכלה ב-Nothing to Be Done ההמנוני שפותח את אלבומם הראשון בסערה (וכאן נמצא משום מה באמצע).

אם אתם מחפשים אינדי פופ מלודי, עדין אך קצבי, עם גיטרות שעושות כל הזמן משהו מעניין ברקע וסולן שאי אפשר לא לנסות לחקות אותו, או אם אתם סתם חובבים של רוק סקוטי, האלבום הזה בשבילכם.

The Pastels – Truckload of Trouble (1986-1993) / 1993 / Label: Seed

BMX Bandits – C-86 Plus / 1992

בהמשך לאתמול, אם עסקינן בלהקות C-86 שלהקות יותר מפורסמות צמחו מהן, אזי BMX Bandits הם הדוגמה המושלמת.

למרות שהלהקה לא הצליחה להתקבל לאותו אוסף מיתולוגי (ומכאן השם האירוני של האלבום, למרות שהפלוס הוא רק משום שמדובר בהוצאה מחודשת ומורחבת של אלבומם הראשון מ-1990), הם מהמייצגים הבולטים והמוצלחים של הז'אנר, גם אם מהצד הנאיבי יותר והבועט פחות שלו. שירי אהבה נאיבים וחולמניים על נערות מתחנת האוטובוס או מהכיתה המקבילה, בליווי רוק בסיסי של כמה אקורדים ומנגינות שנשמעות כמעט כמו שירי ילדים, כשמעל הכל השירה הכמעט ילדותית אך מקסימה לחלוטין של מנהיג הלהקה והחבר הקבוע בה, דאגלס ט. סטוארט. סטוארט הסקוטי הוא מעין שילוב בין ג'ונתן ריצ'מן לדניאל ג'ונסטון, אך עם תמימות סקוטית טיפוסית.

למרות שקשה לי לקבוע אם מדובר באלבום הטוב ביותר של הלהקה, הוא וודאי האקלקטי ביותר; יש כאן פאוור פופ באדיבות נורמן בלייק (שלאחר מכן יהווה את אחד מהעוגנים של טינאייג' פנקלאב, ששורשיהם בלהקה הזאת), אינדי פופ עם הרמוניות מהסיקסטיז, קטע בוסה נובה קצר, שיר הנושא כהתרסה נשמע בכלל כמו ריקוד עם סקוטי/אירי ואפילו הקטע שפותח את האלבום הוא ביצוע של מישהו מחוץ ללהקה של שיר שמופיע אחר כך בגירסה מהוקצעת יותר.

באלבומיהם הבאים הפאוור פופ יתפוס נפח רב יותר ויותר, ככל שגם הסגנון יתפוס מרכזיות הולכת וגוברת בסקוטלנד, בזכות להקות שהקימו יוצאי הלהקה (Superstar, Eugenius ובעיקר טינאייג' פנקלאב, שיהפכו ובצדק להצלחה גם מחוץ לארצם). עדיין צריך לזכור שכאן במידה רבה הכל התחיל. הלהקה אגב, עדיין פעילה, בעיקר בזכות סטוארט, שנשאר החבר המקורי היחיד בהרכב, ועדיין עושה שירי אהבה חולמניים ונהדרים, גם אם בהפקה מלוטשת יותר ובלי רוח הנעורים שמנשבת באלבום המצוין גם אם מעט מקושקש הזה.

חובה לכל מי שמתעניין באינדי הסקוטי ורוצה להכיר עוד מהרוח המיוחדת, המתקתקה-מרירה של המוזיקה הנפלאה שיוצאת מהמדינה הזאת.

BMX Bandits – C-86 Plus / 1992 / Label: Vinyl Japan

ומי שרוצה לראות משהו שלהם מהעת האחרונה מוזמן לסור לכאן ולראות שיר נהדר מ-2006 שהם ביצעו יחד עם הזמרת הקוריאנית החמודה YeonGene.

McCarthy – I Am a Wallet / 1987

בשנת 1986 הוציא המגזין NME אוסף שאיגד 22 להקות בתחילת דרכן מרחבי בריטניה תחת השם C-86 (מכיוון שהפורמט היה קסטת אודיו). בין הלהקות נמצאו כאלה שעלו אחר כך לגדולה, ובראשן פריימל סקרים, אך גם The Wedding Present, The Bodines, The Pastels ו Shop Assistants. הצליל שלהן היה כה ספציפי, כה מובחן בשילוב שהיו בו בין רוח פאנקיסטית של גולמיות וקצביות ובין מלודיות כמעט מתקתקות, הרמוניות קוליות ונוסטלגיה כללית למוזיקה של שנות השישים והשבעים, גרם לכך שמאותו אוסף קם תת ז'אנר מוזיקלי בעל אותו השם, C-86.

כהערת ביניים אני חייב לומר שלמרות שקובצו הרבה להקות מצוינות באותה קסטה, רוב השירים לא משהו (המוצלח ביותר הוא כצפוי זה של פריימל סקרים שפותח את האלבום ומופיע אחר כך באלבומם הראשון, לפני שהם התחילו לאבד את הצפון מבחינתי), כנראה בגלל שמרבית ההרכבים היו בוסריים עדיין.

בין אותן להקות היה ניתן למצוא חבורה של 4 שמאלנים רדיקליים מאסקס, שעירבבו את הסאונד המתקתק-זועם של הז'אנר עם מניפסטים פוליטים סוציאליסטיים, ולשם ההומור כינו את עצמם על שמו של הסנאטור רודף הקומוניסטים בארה"ב של שנות ה-50, מקארת'י.

לימים תהפוך הלהקה לסטריאולאב, ותשנה עולמות בשילוב שלה בין רטרו קראוט-רוקי, אינדי-פופ, שוגייז, אלקטרוניקה ולאונג', אך אלבום הבכורה של מקארת'י עדיין לא נושא כמעט שום דמיון לאותה להקה (רק באלבומם הבא תצטרף לטישיה סדייר, שיחד עם בן זוגה טים גיין שאמון כאן על הגיטרות יכניסו אלמנטים אלקטרוניים וניסיוניים יותר ויותר ללהקה עד שיקימו את להקתם החדשה בנפרד).

זהו C-86 בשיאו. אסופה של 18 שירים קצרים, מהירים (יחסית, זה לא פאנק בכל זאת), ובעיקר מלודיים בצורה כמעט חסרת תקדים. אני זוכר שבשמיעה ראשונה לא האמנתי כיצד כל שיר ושיר תופס את האוזן שלי, כמעט ללא אף אכזבה. אני מציע להתעלם מהטקסטים הפוליטיים (למרות שנחמד לפזם איתם שורות Is it a crime to be bad/When it's not worth being good או The sixties were an evil time/Where everybody took drugs and had sex all the time) כיוון שהדגש כאן הוא באמת הלחנים.

זוהי מוזיקה שיכולה לקסום לכל חובב Twee-Pop רגיש שנשבע בשמם של בל וסבסטיאן ומחפש משהו אנרגטי יותר, אך גם לציניקנים שאוהבים פחות קיטש  ויותר אגרסיות ותודעה פוליטית באינדי שלהם. וכמובן לכל חובבי סטריאולאב שיוכלו לגלות כאן מהם השורשים של המלודיות וההרמוניות המתוקות שנמצאות מתחת להררי האורגנים והאלקטרוניקה שלהם.

נסו שמיעה אחת, אם לא תאהבו את זה ישר, כנראה שזה פשוט לא בשבילכם.

McCarthy – I Am a Wallet / 1987 / Label: September / Midnight