Devics – The Stars at Saint Andrea / 2003

פוסט אורח מאת דרור קסטל, על להקה שאפילו לא יצא לי לשמוע עליה, שזה תמיד משמח. אתם מוזמנים גם לשלוח פוסטים אורחים ולהוריד ממני קצת את הנטל. הכתובת היא archaicinema@gmail.com .

שכחו מה שמספרים לכם סרטים הוליוודיים, הנימפות לא שרות אופרה וודאי שלא מוזיקה נוצרית, הן שרות דרים פופ, אותו ז'אנר שצמח בשנות השמונים משילוב של פוסט פאנק, אמביינט, מלודיות פופ ועוד ויוצר לבסוף אווירה, ובכן… חלומית.

הז'אנר מוכר לזקנים בזכות קוקטו טווינס, ולצעירי האינדי בזכות .Beach House באמצע יש לנו מאזי סטאר, אולי גם מיי בלאדי ולנטיין, ולהקות השוגייז למיניהן. אחת הלהקות הפחות מוכרות בתחום היא Devics המורכבת בעיקר משרה לאב (שירה, לחן ומילים) ומדסטין אוהלורן (קלידים, גיטרה, לחנים ושירה וכלים נוספים). זהו הרכב שמוצאו מלוס אנג'לס ופעיל כיום בעיקר באיטליה. חסידי הנשמע כמו יטעו ויגידו שזה נשמע כמו פורטיסהד, כמו מאזי סטאר, כמו בלונד רדהד, אבל לפחות באלבום The Stars at Saint Andrea הם מרחיבים את גבולות הז'אנר, בעיקר בזכות קומפוזיציה של כלים אקוסטיים, כמו פסנתר, גיטרה, קסילופון עם סינתיסייזר ושאר אלקטרוניקה (תופים, בס ועוד). השילוב הזה, בצירוף קולה של שרה לאב (אך גם בדואטים), מצליח ליצור לחנים מפתיעים השולחים אותך לעולם שהוא מעט סרט מתח, מעט אימה, מעט שירי ערש ומעט סרטים רומנטיים עצובים על נערה ועל גשר (ואכן יש להם ניסיון מועט בפסקולים: שירםkey  הופיע בפסקול של באפי ודסטין כתב את הפסקול למארי אנטואנט).

השירים האהובים עליי באלבום, אם כי קשה לבחור, הם  Red Morning, In Your Room ו Connected By a String שיש לו הקשר ישראלי: שרה לאב נולדה בהוואי, גדלה בלוס אנג'לס אך נחטפה על ידי אביה, לפי דף המייספייס לפחות, לישראל. אחותה נשארה בארץ וככל הנראה הן לא נפגשו מאז:

Never mind the bombs in Tel Aviv
never mind me chasing empty dreams
I will not go back there
and she will never leave
and so the only thing is our little string

אני חושב שמבחינה מוזיקלית ולירית הוא אחד השירים המרגשים באלבום, ובין היחידים שלא עוסקים ברומנטיקה על גווניה.

לאלבומים אחרים שלהם לא כל כך התחברתי, הקודמים פשוטים יותר ולא מאוד מחדשים, ו-Push the Heart  האחרון מ-2006 אמנם יפה, אך אותי אישית הוא לא הצליח להפתיע ולעניין. אבל עבוריThe Stars at Saint Andrea  הוא אלבום האווירה האולטימטיבי.


Devics – The Stars at Saint Andrea / 2003 / Label: Bellaire

Tarnation – Gentle Creatures / 1995

עשור לפני הסרט הדוקומנטרי (הנפלא) באותו השם, קמה להקת האלטרנטיב קאנטרי Tarnation והוציאה אלבום בכורה אווירתי, קודר, צלול ומהפנט שבדומה לאותו סרט חושף את הצדדים האפלים של האמריקנה ונושא גם הוא עוצמה רגשית בלתי מבוטלת.

בדומה לאמנים ידועים יותר כמו The Cowboy Junkies או הפרויקטים של וויל אולדהאם (Palace, Bonny "Prince" Billy), טארניישן לוקחים את צלילי הקאנטרי שטופי השמש ומשתמשים בהם בבלדות אפלות, איטיות ומדכאות שמעבירות אווירה לילית של חידלון ושיברון לב. אמנם גם בקאנטרי עצמו ישנן לא מעט בלדות איטיות ומהורהרות יותר, אך הם לוקחים את הכיוון הזה שרק נרמז אליו בז'אנר המקורי ומקצינים אותו, בשילוב עם אסתטיקה ששאולה מעולם הדרים פופ שמזוהה עם הלייבל בו האלבום יצא – 4AD (קוקטו טווינז, This Mortal Coil, Mojave 3, ליסה ג'רמנו) ונושא דמיון גם לחלק מהאמנים הללו.

לא כל השירים כאן חזקים באותה מידה, ואכן חוזקו של האלבום הוא יותר ביצירת אווירה, אבל בכל זאת יש כאן כמה שירים ששווה לתת להם תשומת לב מיוחדת: Game of Broken Hearts הפותח היפהפה, Two Wrongs Won't Make Things Right שנותן אווירה של בר אמריקאי באמצע הלילה עם זמרת קאנטרי שחושפת את נשמתה בפני הקהל שרוקד סלואו ברקע, מנגינת הנושא המכשפת, או Rancho Carne Humana שחותם את האלבום דווקא במנגינת קאנטרי עליזה שמאוזנת ע"י השירה המורבידית של פאולה פרייזר, הסולנית והמלחינה העיקרית של הלהקה.

זהו אלבום שמזכיר שוב כמה משמעותי היה ז'אנר האלטרנטיב קאנטרי בשנות התשעים במעשה האלכימאי של לקיחת ז'אנר שמעורר קונוטציות שליליות לרוב וחשיפתו לקהל חדש של מאזינים שמחפשים אינטימיות ואותנטיות צעירה ונגישה יותר ממה שהוא מציע בד"כ. השילוב הזה הוא מה שמציע עוצמה רגשית וסאונד נדירים, וכמעט אקזוטיים באחרוּת שלהם.


Tarnation – Gentle Creatures / 1995 / Label: 4AD