Weekend – La Varieté / 1982

כמו במקרה של Marine Girls שצמחו מלהקה מינימליסטית, אקוסטית ולילית ברוחה להרכב רוקי-ג'אזי-בוסה-נובי של ממש (Everything But the Girl), כך גם Young Marble Giants (שהשפיעו רבות על המארינס) צמחו מהרכב אינדי-פוסט פאנק-ניו וויב אפלולי וסגפני להרכב עשיר, מלא חיות וכלים שלוקח את השפעות הבוסה נובה והג'אז שרק נרמזו בלהקה הקודמת ומביא אותם אל קידמת הבמה. בשני המקרים הדמות המרכזית היתה הסולנית של הלהקה, שעזבה את ההרכב הקודם בשביל לחבור לבן זוג חדש שאיתו היא תיצור את ההרכב השאפתני יותר – שם זו היתה טרייסי ת'ורן, כאן דמות קצת פחות ידועה אבל לא פחות מוכשרת בשם אליסון סטאטון. בשני המקרים דווקא ההרכב הפחות ידוע הוא זה שאהוב עלי, אבל מבחינה כרונולוגית הסדר כאן הפוך – Young Marble Giants נחשבים בזכות אלבומם הבודד והמשפיע Colossal Youth מ-1979 לאבות האינדי פופ המינימליסטי והלו-פיי, בעוד ההרכב שסטאטון הקימה אחריו, Weekend, די נשכח, וחבל. כי למרות החידוש הסגנוני הרב של הג'איינטס, משהו באסתטיקה שלהם הוא עדיין אפל מדי, ניו-וויבי מדי, וגם הלחנים לא ממש מצליחים להחזיק, ועדיף כבר לשמוע את המארין גירלס, שיקחו את הכיוון הסגנוני ההוא וילטשו אותו לכדי שלמות. אך וויקנד זה כבר סיפור אחר.

בשנות השמונים בבריטניה קם מעין גל לא מוצהר במיוחד של להקות אינדי-ניו וייב טרופיות, שהושפעו במידה חזקה מבוסה נובה, סמבה וג'אז. הסאונד שלהם כלל מקצבים ברזילאיים ברוחם, שימוש מרכזי בכלי נשיפה כמו חצוצרות וסקסופונים, ואווירה שמשלבת בין החיות והקרנבליות של ההשפעות הברזילאיות עם הקדרות הבריטית האופיינית. ביניהם ניתן למנות להקות מוצלחות כמו Haircut 100, Friends Again, וכמובן גם את  EBTG המוקדמים. והאלבום הזה הוא במידה רבה אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר של הז'אנר הלא מוצהר הזה.

שימו לב למשל ל-Carnival Headache, חגיגה של כלי הקשה ומקצבים קרנבליים שמאוזנים ע"י הקול הבריטי הנונשלנטי והמריר-מתוק של סטאטון, יחד עם ריפים מדבקים של חצוצרות וגיטרות, שהופכים אותו לשיר שלא ניתן לעמוד בפניו. או לשני חלקי A Life in the Day Of… האינסטרומנטליים, שנושאים את אותה אווירה עם סולואי גיטרה אקוסטית ג'אזיים. למרות החשיבות של יחידת הקצב והנשיפה, שימו לב גם לגיטרות באלבום הזה, כמו למשל בבלדה הפותחת הנפלאה The End of the Affair שהיא השיר היפה ביותר באלבום, אך גם השונה ביותר ברוחה, כשעל מקצב בוסה נובה שקט מולבשים ליינים מפותלים, ג'אזיים ונפלאים של גיטרה אקוסטית, וביניהם הבית והפזמון הליריים שמושרים בקולה הנונשלנטי והרך של סטאטון. בעיני שירים מהסוג הזה היוו השפעה רבה על ההרכבים מובלי הגיטרות האקוסטיות של Sarah Records עשור לאחר מכן, כמו Blueboy ו The Harvest Ministers (עליהם אכתוב בקרוב, אני מקווה). גם מי שמתגעגע ל Young Marble Giants ימצא כאן את מבוקשו בכמה שירים שעדיין נושאים את רוחה של הלהקה (ובמיוחד בארבעת קטעי הבונוס, שלא במפתיע, כיוון שהם דמואים שהוקלטו שנה לפני כן, בתחילת הדרך של הלהקה).

זהו אלבום מושלם לצהרי יום שישי, באווירה קייצית ועצלה אך עם בריזה של קול בריטי נשי ענוג ורגישות מלודית שמאזנת את המקצבים השמחים עם מעט מרירות בריטית מענגת. יש בו גם מאוד סאונד של תחילת האייטיז, עם ההפקה הנקייה אך השאפתנית במידה שלו, והוא אחד מהאלבומים הקלאסיים של התקופה (שהתאפיינה בהרבה דברים בלתי נסבלים), לדעתי.

Weekend – La Varieté / 1982 / Label: Rough Trade