Momus – Circus Maximus / 1986

מומוס. אל הלעג היווני, או לחילופין Nick Currie, מוסיקאי סקוטי מוכשר במיוחד שעולם הדימויים שלו שאוב מסיפורים תנ"כיים, רומא העתיקה ובעיקר לגלוג עיקש וארסי על עולם הנצרות בו הוא גדל.

קודם כל, אל תאזינו לאלבום הזה ביום, זהו אלבום לילי אם אי פעם נוצר אחד. מומוס הוא טרובדור פולקי-ימי ביניימי, מעין לאונרד כהן בלבוש פוסט פאנק בריטי של שנות השמונים. הרקע הוא תמיד גיטרה אקוסטית שמפרקת את האקורדים ברקע, אך עליה מולבשים כלים כמו בסון, צ'מבלו, כלי הקשה ואפילו מקהלה פה ושם. הכל ביחד יוצר מעין אווירה שנעה בין קרקס ימי ביניימי עליז ומסויט ובין וידוי בכנסיה בידי האינקוויזיציה. הכל מאוזן ע"י קולו הרך, הנערי והנעים, אך בו בעת הממזרי ורב ההבעה של קארי, שיורה את שורותיו באקספרסיביות של נביא זעם אך גם במתיקות ושעשוע של ליצן חצר.

לא כל השירים פוגעים, אך אלה שעושים זאת ראויים לשבח – Lucky Like St. Sebastian פותח את האלבום באווירה המכשפת המתאימה ועם לחן קליט מספיק בשביל לשאוב אותך אל תוך האלבום ולרצות לשמוע עוד; King Solomon's Song and Mine מתובל בכלי נשיפה יוצאי דופן באלבום; Little Lord Obedience הוא בלדה פשוטה אך זוויתית שבנויה בצורה כל כך מדויקת שצריך ללמד אותה בקורסים על בניית שירים; The Day the Circus Came to Town כצפוי משתמש במנגינה קרקסית ועליזה ונותן לה טוויסט לילי מיוחד; The Rape of Lucretia הוא בלדה ימי-ביניימית מעולה ומסויטת; ו Paper Wraps Rock הוא המנגינה המלודית ביותר באלבום, שנותנת קצת מנוחה מהכבדות של קודמיו. יודעים מה, במחשבה שניה רוב השירים כאן דווקא כן פוגעים, ועוד בדיוק בין העיניים. ברצועות הבונוס שנוספו להוצאת הדיסק ניתן למצוא שלושה קאברים לז'אק ברל, כשהמוצלח ביניהם הוא Nicky, חידוש לLa Chanson de Jacky שיותר ידוע בזכות ביצועו של סקוט ווקר Jackie.

זהו אלבום הבכורה של מומוס, שיפתח קריירה ארוכה ומפותלת שבה הוא יעבור בין הלייבלים החשובים ביותר של האינדי הבריטי (El, Cherry Red, Creation), בהם הוא תמיד נשמע מעט זר בין כל הרכבי האינדי פופ המתוקים והחשמליים, וישנה את סגנונו, שינוע בהדרגה לכיוון סינת'-פופ. אך כאן ניתן למצוא אותו כשהוא עוד טרי, חד ומלא השראה. כדאי להמשיך עם אלבומיו הבאים אם נשבים בקסמיו (במיוחד מומלצים הסינגלים שהוא הקליט בCreation), אך קודם כל להתוודע לפנינה המיוחדת הזאת, שלא נשמעת כמו שום דבר אחר שעשו באותה תקופה.

Momus – Circus Maximus / 1986 / Label: él

מודעות פרסומת

3 Responses to Momus – Circus Maximus / 1986

  1. Shoegazer says:

    איזה כיף שכתבת על מומוס. גם אני מתוך האלבום הזה מאד אוהבת את
    Lucky like saint sebastian

    אני אוהבת את ניק על מרבית גלגוליו -גם המאוחרים. מאד אוהבת את Monsters of Love למרות שהוא אוסף וגם את Timelord המאוחר יותר .ו Stars forever היה פרוייקט שאולי לא כולם לקחו ברצינות אבל היו שם כמה פנינים (כמו למשל השיר על Paulo Rumi).

    הייתי בהופעה שלו בניו יורק -הוא נתן הופעה של שלוש שעות וגם ככה היו צריכים לגרור אותו למטה מהבמה- הוא פשוט לא רצה להפסיק. נפלא

  2. חבר הפנה אותי הנה.
    תמיד שמח לגלות ישראלים שמכירים ומוקירים את מומוס (בעבר הייתי מעורב במגזין האינטרנט קצתתרבות גם ככותב וגם כמגיב תחת השם מומוס). אני מכיר את יצירתו מאז שלהי שנות השמונים. ומחזיק באלבומיו מאז 1995.
    הקדשתי רשימה למומוס כאן:
    http://www.notes.co.il/shoey/48647.asp
    המון הצלחה בפרוייקט, כי מוסיקה אכן מרחיקה את המחלות ואת הדווי שבחיים.
    Peace

  3. Trubadur says:

    נפלא התקליט הזה כולו , רק העיבודים רזים מדי וגם הנפלא שאחריו וגם TIMELORD
    גם אני ראיתי את הוד מעלתו בהופעה ……….מהמוזרות שראיתי בחיי , במקום מוזר
    בלונדון של פעם. מסיבות שלא אדון בהם , כעת הוחלט במקום לנגן שני קטעים מכל אלבום על פי בקשות הקהל, ובכמה שירים שבהם טען מומוס ששכח את המילים הצטרפו אליו לבמה
    מחליפים מהקהל , ממש שלמה ארצי 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: