Stereolab – Sound-Dust / 2001

איכשהו, העובדה שסטריאולאב הצליחו כל כך תמיד הפתיעה אותי, אך בו בזמן נראית הגיונית לחלוטין, מכיוון שהם פונים לכל כך הרבה כיוונים שידברו לכמה סוגי מאזינים. אלה שמחפשים אלקטרוניקה מתוחכמת, מעין מוזיקת לאונג' לאדם החושב, ימצאו באלבומיהם מאמצע שנות התשעים ואילך מספיק שטיחי סאונד רפטטיביים אך ממכרים, שלא דורשים תשומת לב אבל נעימים לאוזן. מאידך, אלה שמחפשים מוזיקה מתוחכמת, רב-שכבתית ועמוסה בהשפעות, לא יתקשו לזהות אצלם את השפעות הקראוט-רוק הבולטות (שיר הנושא מתוך Emperor Tomato Ketchup הוא פחות יותר שיחזור של Hallo Gallo של Neu! בסולם אחר), השילוב בין אינדי מלודי לאלקטרוניקה אנלוגית (אחד הדברים הנפלאים אצלם הוא שאין אצלם כמעט שימוש בכלים דיגיטליים – התופים חיים, והסינתיסייזרים רטרואיים במובהק), והשפעות הפופ הצרפתי והרמוניות הבאבלגאם של הסיקסטיז. באלבומיהם המוקדמים אף אפשר למצוא מנה הגונה של שוגייז, המקבילה הרוקית לרפטטיביות של האלקטרוניקה, עם drones של גיטרות עמוסות דיסטורשן במקום ליינים של סינתי.

אך עבורי סטריאולאב היו להקה כל כך אהובה כמעט למרות כל הדברים הללו מאשר בגללם, וקודם כל בזכות יכולת ההלחנה שלהם, המלודיות הנהדרות שהם הצליחו לשלב בתוך הגרובים המהפנטים שלהם, והקולות המלאכיים של לטישיה סדייר, הסולנית הצרפתיה המגניבה שלהם, עם ההרמוניות ברקע של זמרת הליווי הנפלאה מארי הנסן, שזה היה אלבומה האחרון עם הלהקה לפני שנהרגה בתאונת דרכים טרגית.

צריך לזכור שהשורשים של סטריאולאב נעוצים בלהקת האינדי-פופ/C-86 מקארת'י (עליהם כתבתי כאן), ולכן עצם ההתייחסות אליהם כלהקת אלקטרוניקה היא בעייתית, כיוון שהם קודם כל היו יוצרים של שירים ומלודיות. לכן תמיד נראה לי הגיוני יותר להתייחס אליהם כלהקת אינדי שפשוט שילבה יותר ויותר השפעות מגוונות לתוך המוזיקה שלהם, לכדי תמהיל שלם וייחודי, שיצר סאונד מאוד מובהק, שאחר כך השפיע על להקות אחרות שניסו לחקות אותו (Pram, Broadcast ועוד).

כשסטריאולאב הגיעו לאלבום הזה הם היו כבר לאחר עשור של עשייה ענפה, מגוונת ומצוינת של אלבומים שכל אחד מהם שיכלל את הסאונד שלה ולקח אותו לכיוונים מעט שונים תוך שמירה על הנוסחה הבסיסית של הסאונד שלהם. לכן, היתה האשמה מסוימת שהאלבום הנ"ל לא מחדש כלום, אלא רק מציע עוד מאותו הדבר.  אבל לא משנה אם הטענה הזאת נכונה או לא, מי שמסתכל עליו כך מפספס את כל העניין. מכיוון שהאלבום הזה, די בפשטות, הוא האוסף החזק ביותר של שירים שהלהקה הוציאה עד אז (ומאז).

האזנה לאלבום רצוף של סטריאולאב יכולה להיות משימה די מפרכת, גם בגלל הרפטטיביות של רבים מהקטעים שלהם, ההסתמכות על כמה מוטיבים בסיסיים לאורך שיר של כמה דקות טובות וההרגשה שלעיתים עולה שמדובר במוזיקת רקע. עבורי רובם שווים את זה בשביל הפנינים שחבויות בכל אלבום (וגם באוספי הבי-סיידס והסינגלים הרבים שלהם), שתמיד נושאים מנגינות שאי אפשר שלא ליפול מהן. כאן הבעיה הזאת כמעט שלא קיימת. לא רק שכל שיר מכיל ריפים ומלודיות מדויקות ומדבקות, גם הטקטיקה שהם בחרו כאן (שתמשיך גם לאלבומיהם הבאים) היא לחלק כל שיר לשני חלקים עם קשר רופף ביניהם, כמעין התפתחות נוסח-פרוג של שיר. כך למשל הקטע בעל השם המייצג Double Rocker מתחיל עם מנגינה איטית וחלומית והופך באמצע למשהו קצבי וסוחף.

עוד קטעים מצויינים הם Hallucinex עם השימוש הטיפוסי והמבריק שלהם בכלי נשיפה, Nothing to Do With Me הרטרואי ומלא ההרמוניות, או  Les Bons-Bons des Raisons האיטי והחלומי שסוגר את האלבום, עם מלודיות רקע שנשמעות קצת כמו שירים ישראליים משנות השבעים.

זהו אלבום יותר רוקי מרוב החומר של סטריאולאב, עם תופים אנרגטיים ומקפיצים במקום גרובים מדיטטיביים שחוזרים על עצמם עד אין סוף (למרות שגם באלה הם יודעים לעשות שימוש מושכל), ומומלץ גם למי שיש לו היכרות חלקית עם הלהקה (או שהוא רק שמע עליהם, וזה אלבום מצוין להתחיל איתו את ההיכרות), אבל גם למי שיש לו דחייה אוטומטית מאלקטרוניקה (כמוני), כיוון שהם מצליחים להתעלות מעל הקיטלוג המוטעה הזה, וליצור מוזיקה שקרובה הרבה יותר לאינדי, עם יכולת דומה להרכבת שירים שתופסים את האוזן ולא מרפים.

Stereolab – Sound-Dust / 2001 / Label: Elektra

מודעות פרסומת

3 Responses to Stereolab – Sound-Dust / 2001

  1. Shoegazer says:

    איזה יופי שכתבת עליהם.
    אחד מאלבומיהם הטובים, ללא ספק, אולי ברביעיההפותחת שלי . אני הייתי שמה לפניו את אמפרור ואת Dots and Lops ואת Cobra and phases. אבל זהו ללא ספק אלבומם האחרון הטוב באמת.

    כתבתי עליהם קצת פה אם בא לך לקרוא
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=621953

    נהנתי מאד, תודה!

  2. albumaday says:

    הו, כתבת יפה מאוד. אף פעם לא יצא לי להתעמק יותר מדי במילים שלהם (רק מהאזנה אף פעם לא ממש הצלחתי להבין כלום), ונראה שפיספסתי לא מעט.
    ביקרתי בבלוג שלך כמה פעמים, אבל נראה לי שהעיצוב המסורבל של הקפה כל פעם מנע ממני לחזור.
    יצא לך לשמוע את מקארת'י, אגב? מעניין אותי מה אוהבים של סטריאולאב חושבים עליהם.

  3. Shoegazer says:

    😳

    הממ … טרם האזנתי למקארת'י. אולי זו הסיבה שאני נהנית מסטרואולב אהבה תמימה כל כך ?

    🙂
    בכל מקרה- אגש למשימה כעת.
    לגבי הבלוג בדה מרקר- זו בעיה מוכרת. אני לא יחצנית משהו אבל עצה קטנה- אם בא לך לעקוב שם אחרי בלוגים מבלי להידרש לבלגאנים המרצדים- אפשר פשוט להירשם בRSS או בbloglines /blogger (כמו שאני עושה עם הבלוג השלך)

    תודה שוב. ממשיכה לעקוב אחרי כל אלבום ואלבום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: