The Tiger Lillies – Births, Marriages and Deaths / 1994

קברט-רוק. מסתבר שיש דבר כזה. עוד לפני שאמני אינדי כמו המגנטיק פילדס ורופוס ווינרייט הכניסו אלמנטים של תיאטרליות ואופראיות למוזיקה שלהם, קמה בתחילת שנות התשעים בבריטניה להקה שכל כולה מוקדשת לז'אנר הייחודי הזה, אם אפשר לקרוא לו ז'אנר.

אקורדיון, קונטרה-בס, גיטרה ותופים (בסיסיים מאוד) הם הכלים המרכזיים של הלהקה, ובסדר הזה. אך מה שנותן יותר מהכל את הטון הם קול הפלצט הצרוד והצורמני של מנהיג הלהקה Martyn Jacques שלעיתים עולה עד כדי צרימה צווחנית שמזכירה את מיס פיגי, ולמרות שהתגובה הראשונית לשמיעתו היא "וואט דה פאק?", כשמתרגלים אליו זה נשמע הגיוני לחלוטין. המילים שהוא כותב הן מקאבריות, גרוטסקיות וליריות, ועוסקות בעיקר בדמויות כמו זונות, סרסורים, ג'אנקיים ופושעים, כשהאווירה היא של הומור בית מטבחיים ודקדאנס נוסח גרמניה של שנות העשרים. 

 האלבום הנ"ל הוא הראשון שלהם, ולאחריו יבואו רבים ומוצלחים (עד עצם היום הזה), שבעיקר יפתחו את הנוסחה הבסיסית שבוססה כאן. הרבה שירים קצרים (25 במספר במקרה הזה), פשוטים כמו שירי עם או מנגינות שיכורים, אך מלודיים ומדבקים כמו שירי רוק\פופ בני ימינו. בשמיעות ראשונות אולי יווצר הרושם שכל השירים נשמעים אותו דבר, אך שווה להתעמק בהם מעט ולגלות את הפנינים הרבות שמסתתרות כאן, מקברט שמח ומבדח על הרואין וקוקאין, שאנסונים בניחוח צרפתי או לטיני, ועד לשירים מינוריים ומדכאים שהולכים טוב עם אווירת ההומור השחור והשוכרה שהאלבום ספוג בו.

זהו אלבום ספוג באווירה מלנכולית ועולצת גם יחד, אך מעבר לאווירה הוא גם מולחן לעילא ולעילא, ויכול להוות פתח להכרות עם להקה באמת מצוינת, או רק דרך טובה להעביר לילה מהנה של שתייה ורחמים עצמיים.

The Tiger Lillies – Births, Marriages and Deaths / 1994 / Label: Tiger

 

מודעות פרסומת

3 Responses to The Tiger Lillies – Births, Marriages and Deaths / 1994

  1. דרור says:

    אני מאוד אוהב את הז'אנר, אבל לא הצלחתי להתחבר כל כך לטייגר ליליס. נראה לי שהם ו-dead brothers מספקים איזו תשתית שהיא מאוד גולמית לרוק קברט ולקברט האפל בכלל. להקות כמו דרזדן דולס וורמיליון לייס לקחו את הז'אנר למשהו קצת יותר אקסטרימי.

  2. albumaday says:

    הדרזדן דולס הם בשבילי אחת הדוגמאות למה שגרוע במוזיקה האינית והמעוטרת שבחים של היום. הם מזכירים לי בסאונד ובאופי את רגינה ספקטור או בלונד רדהד, שידוע לי שהם כבר כמעט קונצנזוס אבל בעיניי הם סתמיים לחלוטין ומעצבנים בפוזה שלהם.
    מה שאהבתי בטייגר ליליז זו בדיוק הגולמיות הלא מתיימרת הזאת, והעובדה שהם גם באמת יודעים לכתוב שירים.
    על הדד בראדרז לא שמעתי, אני אבדוק, תודה.

  3. דרור says:

    את רגינה ספקטור אני לא אוהב, ואת בלונדרדהד אני לא כל כך מכיר למעט כמה שירים, ובכל זאת אני לא חושב שהדרזדן דולס נכנסים לקטגוריה הזו לדעתי האישית למרות הטריק החוזר על עצמו, בדרזדן יש משהו מרענן בבחינה של כמה אלבומים. אשמח לדעתך גם על vermilion lies

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: